שני מונחים רעילים שנשמעים בחנוכה וחייבים לצאת מהלקסיקון שלנו
"להרוויח" ו-"לשרוף": מינוחים המעודדים מנטליות משפילה כלפי אכילה, וגם מקדמים הפרעות אכילה. מתי נתעורר ונפסיק כחברה להשתמש בהם?
לא, אתם לא צריכים "להרוויח" או "לשרוף" את האוכל שלכם. הנפש שלכם עדינה, שמרו עליה, התרחקו מאנשים שמעבירים ביקורת על הניראות שלכם ועל הגוף שלכם.
השבוע ראיתי סרטון רילז באינסטגרם של משפיענית להטבפא"קית שלא השאיר אותי אדיש. אוריאן ספיבק, פותחת את הסרטון ומשתפת בכנות כי היא עומדת לבכות עקב המקרה שהיא מיד תשתף. "ילדה רשמה לי שהיא לא אוהבת איך שהיא נראית" היא מספרת, "משפילים אותה על איך שהיא נראית, ושהיא (הילדה) לא אכלה סופגניות בחנוכה, בגלל שהיא שמנה".
"זה ממש עצוב לי, לא האמנתי אפילו שאני שומעת דבר כזה, בגלל שהעליבו אותה על זה שהיא שמנה אז היא לא אוכלת סופגניות. מי יכול להעליב אותך על זה שאת שמנה?! אני רוצה לשרוף אותו!" ספיבק משתפת מדם ליבה. "איך אפשר לעשות דבר כזה בכלל? להיות שמנה זה לא דבר פסול! זה דבר שהוא קיים. גם אני שמנה, כל כך הרבה אנשים שמנים, מה לא בסדר בזה? תהיי שמנה, תאכלי סופגניות, תהיי מאושרת, ואל תקשיבי לאף אחד!" קראה לעבר המסך. "כולם אוכלים סופגניות ולכולם מגיע להנות מהחג הזה וזהו", שמעתי אותה והתחלתי לבכות.
הבנתי מיד את אותה ילדה, הבנתי מיד את אוריאן. חג האורים. אותה הרגשה של אותה ילדה, ליוותה אותי שנים ארוכות יום-יום, ובחנוכה, חגים ומועדים היתה בשיאה.
יש שני מונחים ששגורים בפה שלנו, וגם השנה יצא לי לשמוע אנשים אומרים אותם גם לילדים וגם למבוגרים לצערי: "לשרוף" ו-"להרוויח".
"עשית היום מספיק ספורט? הרווחת את הסופגנייה הזו?"
"אתה חושב שתצליח לשרוף את כל כמות השמן לטיגון הזו אחר כך?"
"הרווחתי את הסופגנייה הזו, לא אכלתי כל היום"
"שרפתי היום מלא קלוריות במכון אז מותר לי לביבה"
"אני שמן אז לא הרווחתי את הסופגנייה, תודה"
"את כל הלביבות שאכלתי היום מחר אני חייב לשרוף!"
מכירים משפטים המשלבים את המינוחים הללו? אני חושב שהייתי עוד עדין בכתיבתם, לרוב הם מלווים במלכות עצמיות שאנו מוסיפים על המראה שלנו כשאנו אומרים אותם על עצמינו.
יותר נורא זה כשאחרים, לפעמים מהסביבה הכי קרובה אלינו, זורקים אותם עלינו בחוסר אחריות משוועת. כך מגיעים אחר כך ילדים ובגירים כאחד למסקנות נוראיות על גופם, הנה כמה מהן שיצא לי לשמוע בעבר: "עדיף לגווע ברעב", "לא אוכל כדי שלא יחשבו שאני שמן", "לא מגיע לי לאכול, לא הרווחתי זאת", "לעולם לא אצליח לשרוף כמות כזו של קלוריות, לכן עדיף לוותר מראש ולא לאכול".
לצערי זה לא קורה רק בחנוכה, פשוט יש בחנוכה את מוטיב הטיגון, אולי, שמוציא מאיתנו את המינוחים הללו באופן יותר מהיר, הם רעילים יותר משומן, והנפש עדינה.
הילדה מן הסיפור של אוריאן ספיבק, היא בדיוק הדוגמה המושלמת לאיך מילים של הסובבים אותנו יכולות להשפיע על נפשנו. הגוף הוא נושא רגיש. אנו חיים בעולם בו הדימויים הסובבים אותנו גם כך מעודדים רזון והפרעות אכילה. אין צורך להעיר מעבר למה שאנו סופגים משיטוט באינטרנט, מצפייה בפרסומות, ומראות עינינו בחנויות הלבשה שמידי שנה מצמצמות עוד ועוד מידות לסטנדרט שהן מנסות לכפות עלינו.
לא, את לא צריכה "להרוויח" את הסופגניה הזו. לא, אתה לא צריך "לשרוף" שום קלוריה כדי להנות מלביבות בחג. אל תתנו למינוחים הללו להשתלט לכם על השיח, אם מישהו פונה אליכם ומדבר על גופכם, פשוט בקשו ממנו או ממנה לחדול ולהפסיק. גם אם הוא "חבר" או בן משפחה, ואפילו הורה, אין לתת לאף אדם אחר להתעסק במשקל של הגוף שלכם או בנראות הכללית של גופכם.
זהו לא עיניינו של אף אחד מלבדכם, לא בכדי להחמיא ולומר לנו "שהרווחנו", ולא בכדי להאיץ בנו ללכת ו-"לשרוף". לאף אחד ואחת אין זכות על גופכם או ניראותכם. תאכלו סופגניה, תאכלו לביבה, אם רציתם ולא אכלתם בחג, אז קדימה יש עוד כמה ימים שבהם ניתן להשיג את מאכלי החג הללו ולחגוג לשובע בדיוק כמו שמגיע לכם. אין בחנות? הנה כמה מתכוני לביבות שאפשר להכין בבית ולהנות.